יותר שקיפות, יותר אפשרויות, יותר בלבול: הצד השני של רפורמת מסלולי ההשקעה 

אם לפני כמה שנים, רוב הישראלים כמעט לא ידעו באיזה מסלול מנוהלת קרן ההשתלמות או הפנסיה שלהם, היום המצב כבר נראה אחרת לגמרי. מסלולים עוקבי S&P 500 הפכו לשיחת סלון, לקוחות בודקים חשיפה למניות ולמטבע חוץ, וטבלאות תשואות הפכו לחלק בלתי נפרד מהשיח הפיננסי. 

רפורמת מסלולי ההשקעה של רשות שוק ההון, שנכנסה לתוקף ב-1 ביולי 2024, לא רק שינתה את מבנה המסלולים. היא שינתה את הדרך שבה ישראלים חושבים על כסף.

המטרה הרשמית של הרפורמה הייתה לייצר אחידות בין הגופים המוסדיים, להגביר שקיפות ולאפשר לחוסכים להבין טוב יותר מה באמת קורה בתוך החיסכון שלהם. במשך שנים, כל גוף פעל כמעט בשפה משלו. 

עבור החוסך הממוצע, ההשוואה הייתה כמעט בלתי אפשרית. שני מסלולים עם שם דומה יכלו להתנהג אחרת לחלוטין, בעוד ששני מסלולים כמעט זהים היו נקראים אחרת. הרפורמה ניסתה לפתור בדיוק את הבעיה הזו. רשות שוק ההון יצרה רשימת מסלולים אחידה יותר וחילקה את עולם ההשקעות לאשכולות ברורים: מסלולי מניות, מסלולי אשראי ואג״ח, מסלולים סחירים, מסלולים עוקבי מדדים, מסלולי אג״ח ממשלות, מסלולים כספיים ועוד.

למה הציבור הישראלי נהר למסלולים החדשים

הציבור הישראלי אימץ במהירות את המסלולים החדשים. בשנה האחרונה נרשמה נהירה משמעותית למסלולים עוקבי מדדים, ובעיקר למסלולים עוקבי S&P 500. יותר ויותר חוסכים מעדיפים מסלולים פשוטים להבנה, שקופים יותר ובמקרים רבים גם זולים יותר מבחינת דמי ניהול, אבל דווקא כאן התחיל גם הבלבול הגדול. מצד אחד, הרפורמה יצרה מסגרת אחידה יותר. מצד שני, היא לא יצרה מסלולים זהים. 

חוסכים רבים גילו שמסלולים בעלי שם זהה יכולים להתנהג בצורה שונה לחלוטין. במסלול “עוקב מדדים גמיש”, לדוגמה, גוף אחד יכול לבחור חשיפה גבוהה לשוק האמריקאי, גוף אחר יכול לשלב אירופה וישראל, וגוף שלישי יכול להכניס רכיב אג״ח משמעותי יותר. מבחינת הלקוחה, השם נשמע כמעט זהה. בפועל, מדובר בשלושה מוצרים שונים לחלוטין.

הבלבול גדל עוד יותר משום שרבים מהחוסכים מניחים שאם שני מסלולים נקראים “S&P 500”, אז הם זהים. אבל גם כאן יכולים להיות הבדלים מהותיים. גוף אחד עשוי לבצע גידור מטבע חלקי, אחר לא יגדר בכלל. גוף אחד יכול להשתמש בחוזים עתידיים, אחר בקרנות סל. אצל אחד החשיפה תהיה כמעט מלאה למדד, ואצל אחר תהיה החזקת מזומן גבוהה יותר בתקופות מסוימות.

התוצאה היא שחוסכים רבים בטוחים שהם יודעים מה הם קנו, אבל בפועל אינם מבינים את רמת החשיפה האמיתית שלהם.

למה שני מסלולי מניות יכולים להיות שונים לחלוטין

לפי הגדרות רשות שוק ההון, מסלול מניות יכול להחזיק חשיפה של בין 75% ל 120% למניות בארץ ובחו״ל, באמצעות השקעות ישירות, קרנות סל, נגזרים וקרנות השקעה. המשמעות היא ששני מסלולי מניות שונים יכולים להתנהג בצורה שונה לחלוטין.

אחד יכול להיות מוטה מאוד לטכנולוגיה אמריקאית ולכן לזנק בתקופה חזקה בנאסד״ק, אבל גם להתרסק חזק יותר בירידות. אחר יכול להיות מפוזר יותר בין סקטורים ומדינות ולכן להתנהג בצורה מתונה יותר. גוף אחד יכול להחזיק חשיפה גבוהה מאוד לדולר, בעוד שאחר יבצע גידור חלקי שיקטין תנודתיות מטבעית,לקוחה שמסתכלת רק על שם המסלול לא באמת יכולה להבין את זה.

עודף האפשרויות יצר בלבול חדש

נוצר מצב אבסורדי שבו לקוחה יכולה לבחור מסלול רק בגלל שהוא הוביל בטבלת התשואות בשנה האחרונה, בלי להבין שהוא חשוף כמעט לחלוטין לשוק האמריקאי. לקוחה אחרת יכולה לחשוב שהיא “סולידית” כי היא במסלול אג״ח, אבל בפועל להחזיק רכיב מנייתי לא קטן דרך חשיפות עקיפות.

עבור רבים, עודף האפשרויות הזה לא יצר חופש אלא דווקא חרדה. במקום לפשט את עולם ההשקעות, הרפורמה הפכה אותו עבור חלק מהציבור למורכב יותר. פתאום כל חוסך מרגיש שהוא צריך להבין שווקים, מטבעות, מדדים, ריביות, חשיפות גיאוגרפיות ואסטרטגיות השקעה כדי לא לטעות.

וזה בדיוק המקום שבו נוצר הפער הגדול ביותר: הציבור עבר לעולם השקעות מתקדם יותר, אבל רמת ההבנה הפיננסית של רוב החוסכים לא באמת עלתה באותו קצב.

איך משלבים נכון את המסלולים החדשים בתיקי לקוחות

שילוב נכון של המסלולים החדשים מתחיל בכלל במקום אחר: מה מטרת הכסף, מה טווח הזמן, מה רמת הסיכון שהלקוח באמת מסוגל להכיל, מה מבנה הנכסים הכולל, וכמה גמישות פיננסית יש לו במקרה של ירידות. 

לקוחה צעירה עם אופק השקעה ארוך והכנסה יציבה יכולה להתאים לחשיפה גבוהה יותר למניות. לעומתה, לקוחה שמתקרבת לפרישה וזקוקה לנזילות גבוהה יותר תצטרך מבנה אחר לחלוטין. לכן מסלול טוב אינו מוצר גנרי. הוא חלק ממבנה פיננסי שלם.

מה כל חוסך חייב לבדוק היום

הבדיקה הראשונה שכל חוסך צריך לבצע כיום היא האם המסלול שלו השתנה רק בשם, או שגם מדיניות ההשקעה שלו השתנתה בפועל. בחלק מהמקרים בוצעו מיזוגים ושינויים מהותיים יותר.

הבדיקה השנייה היא רמת החשיפה הכוללת למניות, מטבע חוץ וסיכונים ספציפיים.

הבדיקה השלישית היא האם המסלול באמת מתאים למטרת הכסף ולא רק לביצועי השנה האחרונה.

והבדיקה הרביעית, ואולי החשובה ביותר, היא האם הלקוחה תוכל להתמיד במסלול גם בתקופה קשה.

הרפורמה פתרה בעיית שמות, אבל לא פתרה את בעיית ההבנה

רפורמת המסלולים החדשים היא מהלך חשוב. היא מייצרת סדר, שקיפות ושפה אחידה יותר בעולם החיסכון ארוך הטווח. אבל היא גם מעבירה הרבה יותר אחריות אל החוסכים עצמם.

המסלול הנכון אינו בהכרח החדש ביותר, הפופולרי ביותר או זה שהוביל בטבלת התשואות האחרונה. המסלול הנכון הוא זה שמתאים למטרות החיים של הלקוחה, למבנה ההון שלה, לרמת הסיכון שהיא מסוגלת להכיל, ובעיקר ליכולת שלה להישאר עקבית לאורך שנים.

כי בסופו של דבר, אנשים לא באמת מחפשים את המסלול הכי טוב. הם מחפשים שקט נפשי בעולם שאין בו ודאות.

הכותב הוא מתכנן פיננסי וסוכן ביטוח פנסיוני ב-SFP (ספיר קדוש סוכנות לביטוח פנסיוני בע"מ)