האם הגל העולה שהחל ב"מבצע הביפרים" הסתיים ? הבורסה בתל אביב גילתה מחדש את הסיכון הביטחוני  

במשך חודשים ארוכים נראה היה שהבורסה הישראלית הצליחה לתרגם את המלחמה דווקא לסיפור של עוצמה. המשקיעים, שבתחילת המערכה עוד חששו מתרחיש של שחיקה ממושכת, החלו בהדרגה לתמחר מציאות אחרת: ישראל אינה רק סופגת, אלא גם משנה את מאזן הכוחות האזורי.

נקודת המפנה התודעתית הראשונה הייתה “מבצע הביפרים” בלבנון. ב־17 בספטמבר 2024 התפוצצו אלפי מכשירי קשר וביפרים ששימשו את חיזבאללה, באירוע שיוחס לישראל ונחשב לאחת המכות המודיעיניות והמבצעיות הקשות שספג הארגון. יום לאחר מכן התרחש גל נוסף של פיצוצי מכשירי קשר. זמן קצר אחר כך, בסוף ספטמבר 2024, חוסל חסן נסראללה בתקיפה ישראלית בביירות — מהלך שהפך את הסדק בחיזבאללה לשבר אסטרטגי גלוי.

מכאן נולד נרטיב שורי מאוד בשוק ההון המקומי: אם חיזבאללה, שנתפס במשך שנים כאיום הקונבנציונלי המרכזי על ישראל, נפגע בלב מערכות הפיקוד, התקשורת וההנהגה שלו — ייתכן שהסיכון הגיאופוליטי שדבק בישראל במשך שנים מתחיל להצטמצם. בהמשך, גם המבצעים נגד איראן והפגיעה בתשתיות האסטרטגיות שלה חיזקו את אותה תפיסה. ביוני 2025, למשל, נרשמו בתל אביב שיאים חדשים לאחר התקיפות באיראן והתקיפה האמריקאית באתרים הגרעיניים, כאשר המשקיעים תמחרו הצלחה מבצעית ואפשרות לשינוי אזורי עמוק יותר.

התוצאה הייתה אחת התקופות החזקות בתולדות הבורסה המקומית. מדדי תל אביב סגרו את 2025 בעליות חריגות: מדד ת״א־35 זינק בכ־53%, ת״א־125 בכ־52%, ות״א־90 בכ־46% עד 19 בדצמבר 2025, לפי דיווח שהתבסס על נתוני הבורסה.

אבל בשבועות האחרונים נראה שהסיפור משתנה. לא מפני שהכלכלה הישראלית עצמה קרסה, אלא מפני שהשוק מתחיל להבין שהניצחון הצבאי, אם אינו מתורגם להסדר יציב או להכרעה ברורה, אינו מספיק כדי להצדיק מכפילים גבוהים לאורך זמן.

האיתות הראשון מגיע מהצפון. חיזבאללה, גם לאחר המכות שספג, הצליח להפתיע את צה״ל בזירה טקטית חדשה:

רחפני נפץ המופעלים באמצעות סיב אופטי.

מדובר באיום שקשה לשבש באמצעים אלקטרוניים, משום שהרחפן אינו תלוי בתקשורת רדיו רגילה או בניווט לווייני, אלא מחובר פיזית למפעיל באמצעות סיב. לפי ynet, כבר ב־26 באפריל 2026 נהרג סמל עידן פוקס מפגיעת רחפן נפץ בדרום לבנון, כאשר בדיווח הודגש כי הרחפנים נושאים סיבים אופטיים ולכן קשה לזהותם וליירטם.

מאז, איום הרחפנים הפך מסיכון נקודתי לבעיה מערכתית. בדיווחים נכתב כי מאז הפסקת האש נפלו מפגיעות רחפנים שישה חיילים ומפעיל צמ״ה, ולאחר מכן דווח על נפילתם של שלושה לוחמים נוספים — מיכאל טיוקין, אדם צרפתי ואורי יוסף סילבסטר — במסגרת אותו דפוס של רחפני נפץ, כולל חשש לשימוש באמצעים תרמיים המאפשרים תקיפה גם בלילה. לכן, נכון יותר לכתוב כי הדיווחים מצביעים על לפחות תשעה חיילים ומפעיל צמ״ה אחד שנהרגו מאיום הרחפנים בתקופת הפסקת האש וההסלמה המחודשת.

האיתות השני מגיע מהמפרץ הפרסי. איראן לא בהכרח “סגרה” את מצר הורמוז במובן הפיזי המוחלט, אבל היא הצליחה להפוך אותו לאזור סיכון כבד, שבו תנועת הנפט הרשמית נמוכה מאוד, חלק מהתנועה מתבצע “בחשיכה” באמצעות כיבוי מערכות זיהוי, והשווקים מתמחרים פגיעה מתמשכת ביכולת להעביר נפט וגז באופן סדיר. רויטרס דיווחה כי רק מעט מכליות עוברות רשמית מדי יום, וכי יצוא הנפט דרך המצר עדיין רחוק מרמות נורמליות.

האיתות השלישי — ואולי החשוב ביותר מבחינת שוק ההון — הוא האמריקאי. לפי דיווחים, ממשל טראמפ מקדם הפסקת אש בין ישראל ללבנון, כאשר ההסכם מותנה בהפסקת התקיפות של חיזבאללה ובנסיגה מדרום לליטני. במקביל דווח כי טראמפ התערב ב"שיחת הצעקות על נתניהו" כדי למנוע תקיפות ישראליות בביירות, ואף כעס על נתניהו סביב ההסלמה בלבנון. המשמעות לשוק ברורה: אם וושינגטון מעדיפה בלימה מדינית מהירה על פני חופש פעולה ישראלי מלא, המשקיעים צריכים לתמחר מחדש את משך הסיכון.

לכן הירידות האחרונות בתל אביב אינן נראות כמו “מימוש רווחים” רגיל. מדד ת״א־125 ירד בכ־6.26% בחודש האחרון נכון ל־4 ביוני 2026, ות״א־35 איבד 4.21% ביום מסחר אחד בתחילת יוני.

הבעיה הגדולה יותר היא פסיכולוגית:

השוק הישראלי עלה על בסיס הנחה שישראל מחזיקה ביוזמה. כעת הוא מתחיל לחשוש שהיוזמה הזו מוגבלת — בצפון על ידי רחפני סיב אופטי שחושפים פער מבצעי, במפרץ על ידי איראן שמצליחה לשבש את עורק האנרגיה העולמי, ובוושינגטון על ידי ממשל שמבקש לכפות הפסקת אש גם במחיר של הישג ישראלי חלקי בלבד.

במצב כזה, קשה להניח שהגל השלילי יסתיים מחר בבוקר. כדי שהבורסה הישראלית תחזור למגמת עליות ברורה, היא תצטרך לראות אחד משני דברים:

או הסכם מדיני שמגלם בתוכו את האינטרס הביטחוני הישראלי — פירוק ממשי של איום חיזבאללה, מנגנון אכיפה אמיתי וחופש פעולה מול הפרות; או הצלחה מבצעית שתנטרל את ההצלחות האחרונות של האויב, ובראשן איום הרחפנים והיכולת האיראנית לשבש את הורמוז.

עד אז, השוק הישראלי חוזר להיות מה שהיה לפני גל האופוריה: שוק עם כלכלה חזקה, חברות טובות ומשקיעים מתוחכמים — אבל גם עם פרמיית סיכון ביטחונית שאי אפשר להתעלם ממנה.