עוד הבטחה על הנייר? הממשלה אישרה 20 מיליארד שקל לצפון – התושבים סקפטיים 

השבוע אישרה הממשלה שלוש החלטות רוחביות בהיקף של כ־13 מיליארד שקל למיגון, פיתוח וחיזוק יישובי קו העימות בצפון. ההחלטות כוללות מיגון מיידי באמצעות 1,800 מיגוניות חדשות, ושיפוץ כ־500 מקלטים ציבוריים, תוכנית מיגון ארוכת טווח בהיקף של 6.6 מיליארד שקל לבניית ממ"דים, חיזוק מבנים והתחדשות עירונית. בנוסף תוכנית חומש בהיקף של 5.6 מיליארד שקל לפיתוח כלכלי, חברתי ודמוגרפי של יישובי הגבול. יחד עם החלטות קודמות שאושרו מאז תחילת המלחמה, מגיע סך התחייבויות הממשלה לצפון לכ־20 מיליארד שקל. מדובר באחד המהלכים התקציביים הגדולים ביותר שאושרו אי פעם לאזור. אולם עבור רבים מתושבי הצפון, השאלה כבר אינה כמה כסף אושר אלא כמה ממנו יגיע בפועל ליישובים, לרשויות ולתושבים עצמם. שלוש השנים האחרונות לימדו כי הדרך מהחלטת ממשלה ועד לביצוע בשטח עלולה להיות ארוכה ומורכבת.

החלטות לחוד ומציאות לחוד

בטבלה ניתן לראות  רשימה חלקית, של עיקרי החלטות הממשלה מאז פרוץ המלחמה ב2023, כאשר במבחן המציאות לא קרה הרבה מאז, ליתר דיוק כמעט ולא בוצעו בשטח החלטות ממשלה, או מעשים  וסיוע בפועל לטובת תושבי הצפון.

במיוחד כיום במלחמה שרק מתעצמת בצפון, עם פגיעה חמורה בשיגרת החיים בצפון של עשרות אלפי תושבים בקו העימות, הקרוב והרחוק יותר, ניתן רק לקוות שהפעם באמת תהיה התייחסות רצינית יותר, לא רק להצהרות ולהחלטות אלא גם לביצוע.
 

מלחמת לבנון השנייה הייתה אמורה להיות נקודת המפנה

מלחמת לבנון השנייה בשנת 2006 חשפה את חולשת העורף הישראלי בכלל ואת פגיעותו של הצפון בפרט. אלפי רקטות שנורו לעבר יישובי הגליל אילצו מאות אלפי תושבים לשהות במקלטים במשך שבועות ארוכים. לאחר המלחמה פורסמו דוחות ביקורת מקיפים שהצביעו על מחסור במיגון, ליקויים בהיערכות הרשויות המקומיות וחוסר תיאום בין משרדי הממשלה. באותה תקופה התחייבו ממשלות ישראל להפיק לקחים ולבצע השקעות רחבות היקף שיחזקו את הצפון. ואכן, במהלך השנים שלאחר מכן אושרו תוכניות שונות שנועדו לשפר את התשתיות, לחזק את הכלכלה האזורית ולהגדיל את רמת המוכנות לשעת חירום. אולם למרות ההחלטות והתקציבים, חלק ניכר מהליקויים חזרו והופיעו גם בדוחות ביקורת מאוחרים יותר. המשמעות היא שהמלחמה שהייתה אמורה לסמן נקודת מפנה היסטורית הפכה למעשה לתחילתו של תהליך ארוך שבו ההבטחות התחלפו, אך חלק מהבעיות הבסיסיות נותרו ללא פתרון מלא.

המלחמה שפרצה באוקטובר 23 היתה אמורה להיות שינוי כיוון דרמטי בכל הקשור לצפון בדגש על חוסרי המיגון וחוסן התושבים, מעבר להחלטות והצהרות, אבל גם המלחמה לא גרמה מסתבר לשינוי דיסקט אצל הגורמים בממשלה, ובראשם ראש הממשלה ושריו.

עשור של החלטות ממשלה והבטחות לפיתוח הצפון והגליל

מאז שנת 2015 אישרו ממשלות נתניהו שורה של תוכניות ייעודיות לצפון. אחת המרכזיות שבהן הייתה החלטת ממשלה 2262 משנת 2017, שנועדה לקדם פיתוח כלכלי וחברתי רחב היקף במחוז הצפון, התוכנית כללה השקעות בתחבורה, תעסוקה, חינוך, בריאות ופיתוח אזורי תעשייה. היא הוצגה כמהלך אסטרטגי לצמצום הפערים בין המרכז לפריפריה ולהפיכת הגליל למוקד צמיחה לאומי, אלא שבבדיקות מאוחרות יותר של מבקר המדינה התברר כי חלק מהיעדים לא הושגו במלואם, בחלק מהמקרים נרשמו עיכובים משמעותיים, ובתחומים מסוימים כלל לא בוצעה הערכה מסודרת של מידת הצלחת התוכנית. במקביל פורסמו מסמכים של מרכז המחקר והמידע של הכנסת שהצביעו על קשיים במימוש חלק מהפרויקטים ועל פערים בין התקציבים שאושרו לבין קצב הביצוע בפועל. בכך נוצרה מציאות שבה התקציב קיים על הנייר, אך השפעתו על חיי התושבים אם בכלל, איטית ומוגבלת.

החוסר ופערי המיגון ממשיכים לרדוף את תושבי הצפון

אחד הנושאים הבולטים ביותר בדוחות הרשמיים הוא סוגיית המיגון. למרות שנים של דיונים, החלטות ותקציבים, אלפי משפחות בצפון עדיין מתגוררות בבתים ללא ממ"ד או פתרון מיגון תקני, תוכנית "מגן הצפון", שנועדה לתת מענה לבעיה, התקדמה בקצב איטי מהמתוכנן. לפי נתונים שהוצגו בדיוני הכנסת ובדוחות ביקורת שונים, עשרות אלפי תושבים ביישובי קו העימות המשיכו גם בשנים האחרונות לחיות ללא מיגון מלא, הפערים ניכרים במיוחד ביישובים ותיקים, שבהם מבנים רבים נבנו לפני עידן הממ"דים. המצב יוצר תחושת אפליה מובנת ומוצדקת בקרב תושבי הצפון, הטוענים כי תושבי המרכז נהנים מהגנה טובה יותר ומנגישות גבוהה יותר לתשתיות חירום. כאשר פרצה מלחמת "חרבות ברזל", חזרו רבות מהבעיות הללו אל סדר היום הציבורי והמחישו כי למרות השנים שחלפו מאז מלחמת לבנון השנייה, חלק גדול מהלקחים עדיין לא יושמו, או לא יושמו במלואם.
 

מלחמת "חרבות ברזל" חשפה מחדש את הכשלים הישנים

פינוי עשרות אלפי תושבים מהגליל בעקבות המלחמה מול חיזבאללה, לפי החלטת ממשלה 975 מיום 18.10.2023, המחיש שוב את עומק הפער בין התכנון לביצוע. דוחות ביקורת ודיוני הכנסת שעסקו בשיקום הצפון הצביעו על קשיים בגיבוש תוכניות ארוכות טווח, על עיכובים בקבלת החלטות ועל מחסור במנגנוני תיאום בין משרדי הממשלה. בחלק מהמקרים הרשויות המקומיות נאלצו להתמודד עם האתגרים כמעט לבדן, תוך הסתמכות על פתרונות זמניים ואלתורים. מבקר המדינה ציין כי חלק מהמהלכים שהיו אמורים להתבצע כבר בשנים קודמות לא הושלמו בזמן, וכי היעדר מוכנות מספקת הקשה על ההתמודדות עם המשבר. במילים אחרות, המלחמה חשפה את הכשלים ובעיקר חשפה מחדש בעיות מבניות ומחדלים שהצטברו לאורך שנים. עבור רבים מתושבי הצפון, זו הייתה הוכחה נוספת לכך שהפער בין החלטות הממשלה לבין המציאות בשטח, נותר עמוק גם לאחר אינספור תוכניות לאומיות.

תיאטרון האבסורד של הממשלה

אין הרבה נושאים שבהם האבסורד הממשלתי בולט יותר מאשר במיגון הצפון. המדינה מכירה באיום, מאשרת תוכניות, מקצה מיליארדים, ומקיימת דיונים אינסופיים. אך שמונה שנים לאחר השקת תוכנית "מגן לעורף" עדיין קיימת מחלוקת בין גופי המדינה עצמם כמה כסף באמת הוקצה, כמה בוצע בפועל, וכמה משפחות עדיין ממתינות לממ"ד.

המדינה הכריזה כבר ב-2018 על תוכנית "מגן לעורף" בהיקף של 5 מיליארד שקל, שמתוכם יותר ממחצית יועדו למיגון תושבי הצפון, אך גם בשנת 2026 עדיין קיימים פערי מיגון עצומים והתקדמות חלקית בלבד!

כבר בתחילת הדרך התוכנית אושרה ללא מקור תקציבי מלא ומחייב, ובהמשך התגלו מחלוקות בין משרד האוצר לפיקוד העורף לגבי היקף התקציבים שיועדו בפועל למיגון. הדוח מצביע על כך שאין אפילו תמונה ממשלתית אחת ומוסכמת לגבי היקף התקציבים שבוצעו, איזה חלק מהם נועד למיגון מפני טילים ואיזה לרעידות אדמה, ומה היה מנגנון התיעדוף בין משרדי הממשלה השונים. למעשה, הכנסת עצמה מציינת כי בהיעדר מידע מסודר קשה לדעת האם המשאבים הוקצו לפי סדרי עדיפויות לאומיים או כתוצאה מהחלטות נקודתיות של משרדים שונים.

למי מגיע מימון מיגון וכמה? שאלה טובה ללא תשובה

הפער הגדול ביותר מתגלה במסלול המיגון של היישובים המרוחקים בין קילומטר לחמישה קילומטרים מהגבול. בעוד המדינה מעניקה לתושבים מענק של 132 אלף שקל לבניית ממ"ד, משרד הבינוי והשיכון עצמו העריך כי עלות בניית ממ"ד בצפון מגיעה לכ-220 אלף שקל. כלומר, קיים פער של כ-88 אלף שקל בממוצע לכל בית, סכום שרבים מהתושבים אינם מסוגלים להשלים מכיסם. התוצאה היא שמבין אלפי הממ"דים המתוכננים, רק חלק קטן הושלם בפועל. עד סוף 2025 הוגשו 2,243 בקשות, אושרו 1,560, אך רק 278 ממ"דים הושלמו לחלוטין. גם ברמת היישובים הפערים דרמטיים: בכפר יובל הושלמה בניית רוב הממ"דים המתוכננים, בעוד שבמלכיה לא הושלם אפילו ממ"ד אחד. ביישובים כמו סאסא וצבעון לא הושלמה כלל בניית ממ"דים למרות האיום הביטחוני המתמשך. הדו"ח מסכם כי בטווח של עד קילומטר מהגבול החסם העיקרי הוא ביצועי והנדסי, ואילו בטווח של 1–5 ק"מ מהגבול החסם המרכזי הוא כלכלי.  המדינה מבטיחה מיגון אך מטילה על התושבים חלק משמעותי מהעלות, ולכן קצב המימוש נותר נמוך בהרבה מהצורך הביטחוני, ומהפוטנציאל שנקבע בתוכניות הממשלתיות.

תושבי הצפון כניראה ימשיכו לחכות

בסיכומו של דבר, ועוד לפני שהתייחסנו להיבט האנושי ותחושת ההפקרה המוצדקת של תושבי הצפון במיוחד בימים אלה, ובמשך חודשים, מישהו היה חייב לקחת אחריות וליישם סוף סוף את ההחלטות ובאופן מיידי כי מדובר בחיי אדם.  הפצירו בתושבים לחזור ליישובים, וגם בשיא המלחמה הנימשכת, ראש הממשלה הפציר בהם לא לעזוב את היישובים, כי הרי מדובר בסמל לחוסן.. אבל כשזה מגיע לאחריות ולא לדיבורים, יש לראש הממשלה ולשרי הממשלה, כניראה דברים חשובים ודחופים יותר.. ושתושבי הצפון יחכו לישועה.